פסק-דין בתיק ב"ל 32384-09-12

1.         זהו ערעור לפי סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 22.7.2012 (להלן - הועדה) שקבעה למערער אובדן כושר מלא לתקופה שמיום  1.5.2012 ועד 1.1.2013.

2.         המערער טען כי הועדה שגתה בכך שלא קבעה כי המערער איבד את כושרו להשתכר לצמיתות אלא באופן זמני בלבד, וזאת לאור מצבו הנפשי והפיזי הקשה. עוד טען המערער בדיון כי החלטת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם החלטת ועדה רפואית שכונסה בעניינו מטעם קרן הפנסיה מבטחים ביום 20.1.2013  ואשר קבעה למערער נכויות בגין ליקויים שונים, שהועדה לא התייחסה אליהם, וביניהם סכרת, דלקת כבד נגיפית, מחלה במערכת העצבים ההיקפית, אי ספיקת כליות כרונית, ואוסטאופורוזיס. 

3.         מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, וכי הועדה נתנה החלטה מנומקת לעניין זמניות הקביעה. עוד נטען כי החלטת הועדה הרפואית של קרן מבטחים אינה רלוונטית ואף מאוחרת למועד התכנסות הועדה.

4.         עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 22.7.12, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער בפניה. המערער התלונן כי הפסיק עבודהתו בתחום העיבוד השבבי לפני כשנתיים בשל גרד ברגליים. עוד תאר המערער את קשייו הגופניים המפריעים בין השאר לשנתו וכן את התרופות אותן נוטל. המערער ציין בפני הועדה כי יש ברשותו רכב פרטי וכי הוא נוהג מעט בשכונה.

הועדה ציינה כי המערער סובל בין השאר מהליקויים הבאים: תסמונת נפרוטית, דלקת כבד נגיפית, נוירופטיה פריפרית, קישורית בבלוטת התריס, אין אונות, סכרת המטופלת בכדורים, הפרעת קצב וטנטון.

לאחר שפרטה את חוות-דעתו של הרופא המוסמך (מסוגל לעבודה חלקית קלה) ושל פקידת השיקום (צמצום טווח העיסוקים ביחס לעבר התעסוקתי והמלצה על קביעת דרגת אי כושר בשיעור 75%), קבעה הועדה כי עקב מכלול הליקויים והקשר ביניהם וגם לאור העובדה שהתובע הציג מסמך רפואי המאשר את הסימפטומים של התכווצות שרירים עקב מחלת האוסטאופורוזיס - הועדה קובעת דרגת אי כושר מלאה באופן זמני.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.         על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בטענות הצדדים ובפרוטוקול הועדה מצאתי כי דין הערעור להידחות, בהיעדר פגם משפטי בהחלטת הועדה.

6.         עיון בפרוטוקול מעלה, כמפורט לעיל, כי הועדה התייחסה לפגימות השונות שנטען בדיון כי הועדה נמנעה מלהתייחס אליהן. הועדה אף העריכה את מידת השפעתן של פגימות אלה על כושרו של המערער להשתכר, וקיימת התאמה בין ממצאי הועדה למסקנותיה - מסקנות העולות בחומרתן על המלצת הרופא המוסמך ופקיד השיקום.

            אין פגם בכך שהועדה אינה מתייחסת להחלטת הועדה של קרן מבטחים, שכן אין מחלוקת כי התכנסה במועד מאוחר להתכנסותה של הועדה נשוא הערעור. כאמור - הפגימות שהוזכרו בדיון על-ידי המערער זכו כולן לאיזכור של הועדה נשוא הערעור ומכאן שאין לומר כי התעלמה מקיומן.

7.         באשר לקביעה כי מדובר באי כושר לתקופה מוגבלת - הרי שבידוע הוא כי נכות הינה עניין דינאמי ולפיכך הועדה רשאית, על-פי דין, לקבוע כי אי הכושר יקבע לזמן מוגבל בלבד. בנסיבות המקרה כאן הועדה נימקה החלטתה זו. הועדה כאמור הגדילה את שיעור אי הכושר, ביחס להמלצת הרופא המוסמך ופקיד השיקום, וזאת בשל הסימפטומים של התכווצות שרירים עקב מחלת האוסטאופורזיס,  וקבעה כי "הזמניות נובעת מכך שהתובע בתהליך ריפוי והקלה של התופעות שצוינו לעיל. יש לציין שהתובע נמצא בגיל צעיר יחסית ונוהג ברכב למרות הליקויים". מדובר בהנמקה ראויה וסבירה, שאינה מצדיקה התערבות של בית הדין.

8.         בהעדר פגם משפטי - הערעור נדחה בזאת.

9.         אין צו להוצאות.

10.     הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, (14 אפריל 2013 ) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: